מחלת חניכיים היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בפה, והיא גם אחת מאלה שהכי קל לפספס. בשלביה הראשונים היא כמעט אינה כואבת, ולכן רבים מגלים אותה רק כשהשיניים כבר מתחילות לזוז.
בעמוד הזה נסביר מהי מחלת חניכיים, מה מבדיל בין השלב ההפיך לשלב שאינו הפיך, אילו סימני אזהרה כדאי להכיר, איך מאבחנים ומטפלים, ומה באמת עובד במניעה. בסוף מחכות עשרים שאלות ותשובות שחוזרות כמעט בכל ייעוץ במרפאה, מהשאלה אם דימום בצחצוח הוא נורמלי ועד מה קורה כשלא מטפלים בכלל.
מהי מחלת חניכיים
מחלת חניכיים היא דלקת כרונית של הרקמות שמחזיקות את השן במקומה: החניכיים, הרצועה הפריודונטלית והעצם. היא מתחילה כגירוי שטחי וקל לטיפול, ואם היא נמשכת היא יורדת לעומק ופוגעת בעצם עצמה.
הגורם הישיר הוא רובד חיידקי, שכבה דביקה שנוצרת על השיניים ברציפות. כשהרובד אינו מוסר ביום יום הוא מתקשה והופך לאבנית, ואבנית כבר לא ניתנת להסרה בצחצוח.
מה שהופך את מחלת חניכיים למסוכנת במיוחד הוא שהיא לרוב אינה כואבת בשלביה הראשונים. הרבה מטופלים מגיעים רק כשהשיניים כבר מתחילות לזוז, ובנקודה הזאת חלק מהנזק כבר בלתי הפיך.
שני השלבים, ומה ההבדל ביניהם
ההבחנה בין שני השלבים היא הדבר החשוב ביותר להבין, כי היא קובעת אם הנזק הפיך או לא.
- דלקת חניכיים (גינגיביטיס), השלב ההפיך. הדלקת מוגבלת לרקמה הרכה, החניכיים אדומות ונפוחות ומדממות בצחצוח, והעצם עדיין שלמה. טיפול נכון מחזיר את המצב לקדמותו
- דלקת חניכיים מתקדמת (פריודונטיטיס), השלב שבו הדלקת ירדה אל העצם. נוצרים כיסים עמוקים בין השן לחניכיים, העצם נסוגה, והשן מאבדת עיגון. הנזק לעצם אינו הפיך מעצמו
הגבול בין השניים הוא העצם. כל עוד העצם שלמה, טיפול נכון מחזיר את החניכיים למצב בריא. ברגע שהעצם נסוגה היא לא חוזרת מעצמה, והמטרה משתנה מריפוי לעצירה של ההתקדמות.
סימני אזהרה שאסור להתעלם מהם
מחלת חניכיים מסמנת את עצמה, אבל הסימנים עדינים ולכן קל לפספס אותם.
- דימום בצחצוח או בשימוש בחוט דנטלי
- חניכיים אדומות, נפוחות או רגישות למגע
- ריח רע מהפה שחוזר גם אחרי צחצוח
- נסיגת חניכיים ותחושה שהשיניים נראות ארוכות יותר
- רגישות לחום ולקור באזור צוואר השן
- תחושת ניידות קלה של שן, או שינוי באופן שבו השיניים נסגרות
- מוגלה בין השן לחניכיים
דימום בצחצוח הוא הסימן שהכי הרבה אנשים מנרמלים. חניכיים בריאות לא מדממות. דימום קבוע הוא דלקת, גם אם אין כאב.
מה גורם למחלת חניכיים
הגורם המרכזי הוא הצטברות רובד חיידקי, אבל יש גורמים שמאיצים את התהליך משמעותית.
- היגיינת פה לא עקבית, ובעיקר דילוג על ניקוי בין השיניים
- אבנית שהצטברה ולא הוסרה, שיוצרת משטח מחוספס שמזמין עוד חיידקים
- עישון, שמכווץ כלי דם בחניכיים ומאט ריפוי
- סוכרת לא מאוזנת, שפוגעת בתגובה של הגוף לדלקת
- שינויים הורמונליים בהיריון, בגיל ההתבגרות ובגיל המעבר
- נטייה גנטית, שמשפיעה על עוצמת התגובה הדלקתית
- תרופות שמפחיתות ריור, כי הריור הוא מנגנון שטיפה טבעי
- סתימות או כתרים עם שוליים לא מדויקים שאוגרים רובד
שלבי ההתפתחות של מחלת חניכיים
ההתקדמות אינה קופצנית אלא הדרגתית, ולכן יש הרבה נקודות שבהן אפשר לעצור אותה.
- רובד, שכבה חיידקית רכה שנוצרת תוך שעות ומוסרת בצחצוח
- אבנית, הרובד מתקשה תוך ימים ולא ניתן להסרה בבית
- דלקת, החניכיים מגיבות באדמומיות, נפיחות ודימום
- כיסים, החניכיים נפרדות מהשן ונוצר חלל שקשה לנקות
- נסיגת עצם, הדלקת מגיעה לעצם והיא נסוגה
- ניידות ואובדן, השן מאבדת עיגון, זזה, ובסוף נושרת
למה חשוב לטפל, גם כשלא כואב
מעבר לאובדן שיניים, מחלת חניכיים היא מוקד דלקת כרוני בגוף, ויש לה השלכות מעבר לפה.
השן מאבדת את העיגון שלה בהדרגה. תחילה היא זזה מעט, אחר כך היא נודדת ומשנה את הסגר, ובסוף היא נושרת או שנדרשת עקירה. שן שאבדה כך לא ניתן פשוט להחזיר, כי גם העצם שהייתה אמורה לקלוט שתל נסוגה.
בנוסף, החניכיים נסוגות וחושפות את שורש השן. השורש אינו מכוסה אמייל ולכן הוא רגיש לחום ולקור, ומתעשש מהר יותר מכתר השן.
איך מאבחנים
האבחון אינו מבוסס על מראה בלבד אלא על מדידה, וזה מה שמאפשר לעקוב אחרי שינוי לאורך זמן.
- מדידת עומק הכיסים בכל שן בעזרת מד פריודונטלי. עד 3 מ״מ נחשב תקין
- בדיקת דימום בבדיקה, שמעידה על דלקת פעילה
- צילומי רנטגן להערכת מפלס העצם סביב השורשים
- בדיקת ניידות של שיניים
- תיעוד של המדידות, כדי להשוות בביקורת הבאה ולראות כיוון
איך מטפלים במחלת חניכיים
הטיפול נבנה לפי השלב שבו נמצאת המחלה, ומתחיל תמיד מהפעולה הפחות פולשנית שיכולה לפתור.
- ניקוי אבנית מקצועי, הסרת רובד ואבנית מעל קו החניכיים. מספיק ברוב מקרי הדלקת בשלב הראשוני
- הקצעת שורשים, ניקוי לעומק בתוך הכיסים והחלקת פני השורש כדי שהחניכיים יוכלו להיצמד חזרה. מבוצע בהרדמה מקומית
- טיפול בלייזר, משמש בחלק מהמקרים לחיטוי הכיס ולהפחתת החיידקים לצד ההקצעה
- טיפול אנטיביוטי מקומי, נשקל בכיסים בודדים שלא הגיבו לטיפול המכני
- טיפול כירורגי, נשקל בכיסים עמוקים במיוחד שאי אפשר לנקות מבחוץ
- שיקום, במקרים של אובדן, השלמת השיניים החסרות אחרי שהדלקת נשלטת
אחרי הטיפול הראשוני מודדים שוב את עומק הכיסים כדי לראות מה הגיב ומה לא. אזורים שלא הגיבו הם אלה שנשקלים לטיפול נוסף.
תחזוקה אחרי הטיפול
זה החלק שקובע אם התוצאה תחזיק. מחלת חניכיים היא מחלה כרונית, כלומר הנטייה נשארת גם אחרי שהדלקת נרגעה.
- צחצוח פעמיים ביום בזווית 45 מעלות אל קו החניכיים
- ניקוי יומי בין השיניים בחוט דנטלי או במברשת בין שיניים
- ביקורת ותחזוקה פריודונטלית בתדירות שנקבעה, לרוב תכופה יותר מביקורת רגילה
- הפסקת עישון, שמשנה את הפרוגנוזה יותר מכל שינוי אחר
- איזון סוכרת אצל מטופלים סוכרתיים
תדירות הביקורות נקבעת אישית לפי רמת הסיכון. מטופל שהיה לו פריודונטיטיס יזדקק לרוב למעקב תכוף יותר ממי שלא.
תזונה, עישון והרגלים
שלושה גורמי אורח חיים משפיעים על החניכיים יותר מכל השאר.
עישון הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר שניתן לשינוי. הוא מכווץ את כלי הדם בחניכיים, ולכן הוא גם מחמיר את המחלה וגם מסווה אותה: מעשנים מדממים פחות, וזה יוצר רושם מטעה שהכל תקין.
סוכר ופחמימות פשוטות מזינים את החיידקים שיוצרים את הרובד. לא הכמות בלבד קובעת אלא גם התדירות: נשנוש מתמשך לאורך היום מזיק יותר ממנה מתוקה אחת.
לחץ וחוסר שינה מחלישים את התגובה החיסונית ומקשים על הגוף להתמודד עם הדלקת. הם גם קשורים לחריקת שיניים, שמעמיסה על שיניים שהעיגון שלהן כבר נחלש.
מי בסיכון גבוה יותר
לכל אחד יכולה להתפתח מחלת חניכיים, אבל בחלק מהמטופלים היא מתקדמת מהר יותר.
- מעשנים ומשתמשי טבק
- מטופלים עם סוכרת, ובמיוחד כשהיא אינה מאוזנת
- מי שיש במשפחתו היסטוריה של אובדן שיניים מוקדם
- נשים בהיריון, בגלל שינויים הורמונליים
- מטופלים עם מערכת חיסון מוחלשת או בטיפולים שמדכאים אותה
- מי שנוטל תרופות שמייבשות את הפה
מטופלים בקבוצות האלה לא בהכרח יפתחו את המחלה, אבל הם מרוויחים הכי הרבה ממעקב תכוף, כי אצלם ההפרש בין גילוי מוקדם למאוחר גדול יותר.
איך מנקים נכון, בפועל
רוב המטופלים מצחצחים, אבל לא תמיד באופן שמגיע למקום שבו מחלת חניכיים מתחילה. ההבדל בין צחצוח סביר לצחצוח יעיל הוא בעיקר בזווית ובאזור.
המברשת צריכה להיות מוצבת בזווית של כארבעים וחמש מעלות אל קו החניכיים, לא בניצב לשן. התנועה קצרה ומעגלית ולא שפשוף אופקי חזק, שדווקא שוחק את צוואר השן ותורם לנסיגה.
מברשת רכה עדיפה על קשה. חוזק הצחצוח אינו מה שמסיר את הרובד אלא המגע השיטתי, ומברשת קשה בלחץ גבוה פוגעת בחניכיים במקום לעזור להן. מברשת חשמלית עם חיישן לחץ מסייעת למי שנוטה ללחוץ.
החלק שהכי מדלגים עליו הוא הניקוי בין השיניים, ודווקא שם המחלה מתחילה. חוט דנטלי מוחדר בעדינות ומוצמד לדופן של כל אחת משתי השיניים בתנועת C, ולא נדחף חזק אל תוך החניכיים.
כשהרווחים רחבים יותר, מברשת בין שינית לרוב יעילה ונוחה יותר מחוט. הגודל נבחר לפי הרווח בפועל, וכדאי לבקש התאמה במרפאה במקום לנחש.
את הניקוי בין השיניים עדיף לעשות לפני הצחצוח ולא אחריו, כך שמשחת השיניים מגיעה גם למשטחים שנחשפו.
הקשר בין מחלת חניכיים לאובדן שיניים
אובדן שן בגלל מחלת חניכיים שונה מאובדן בגלל עששת, וכדאי להבין למה. בעששת השן עצמה נהרסת. במחלת חניכיים השן יכולה להיות שלמה לחלוטין, ומה שנהרס הוא מה שמחזיק אותה.
לכן שן שנעקרת בגלל פריודונטיטיס משאירה אחריה בעיה נוספת: העצם באזור כבר נסוגה. שתל דורש נפח עצם מספיק כדי להיקלט, ולכן במקרים כאלה נדרשת לעיתים השתלת עצם לפני השתל, מה שמאריך ומייקר את השיקום.
זו הסיבה שהמשוואה ״נעקור ונשתיל אחר כך״ אינה שקולה. כל חודש של דלקת לא מטופלת מקטין את מאגר העצם שיעמוד לרשותנו בהמשך, וכל שן שנשמרת חוסכת שרשרת טיפולים.
כשכבר נדרשת עקירה, מומלץ לייצב את מצב החניכיים לפני השיקום. שתל או גשר שנבנים בסביבה דלקתית נמצאים בסיכון גבוה יותר לכישלון, וכך גם השיניים שנושאות את הגשר.
כמה זמן לוקח לראות שיפור
אחרי טיפול נכון השינוי מורגש מהר יחסית, אבל חשוב לדעת מה לצפות ומתי.
בימים הראשונים אחרי ניקוי אבנית או הקצעת שורשים ייתכנו רגישות קלה ודימום מופחת. זה נורמלי, והרגישות חולפת בדרך כלל תוך כשבוע.
הדימום נעלם אצל רוב המטופלים תוך שבועיים עד ארבעה שבועות, בתנאי שהניקוי היומי עקבי. זה הסימן הראשון והברור ביותר שהדלקת נסוגה.
המדידה החוזרת של עומק הכיסים נעשית לרוב כשישה עד שמונה שבועות אחרי הטיפול. זה הזמן שנדרש לרקמה להתאושש ולהיצמד חזרה, ורק אז אפשר לדעת אילו אזורים הגיבו ואילו דורשים המשך.
אזור שלא השתפר במדידה החוזרת אינו כישלון של הטיפול אלא מידע: הוא מסמן היכן הכיס עמוק מדי לניקוי מבחוץ, ושם נשקלת הרחבה של הטיפול.
מחלת חניכיים והשפעתה על הגוף
החניכיים אינן אזור מבודד. כשיש בהן דלקת כרונית, חיידקים ותוצרי דלקת מגיעים למחזור הדם, ולכן מחלת חניכיים נחקרת שנים רבות בהקשר של מצבים נוספים.
הקשר המבוסס ביותר הוא עם סוכרת, והוא דו כיווני: סוכרת לא מאוזנת מחמירה את מצב החניכיים, ודלקת חניכיים פעילה מקשה על איזון רמות הסוכר. טיפול בחניכיים אצל מטופל סוכרתי הוא חלק מהאיזון הכללי ולא רק עניין דנטלי.
בהיריון, שינויים הורמונליים מגבירים את תגובת החניכיים לרובד, ולכן נשים בהיריון נוטות לפתח נפיחות ודימום גם בהיגיינה סבירה. מעקב בתקופה הזאת חשוב במיוחד.
מעבר לכך, דלקת כרונית בפה מקשה על אכילה ועל תזונה מגוונת, במיוחד כשהשיניים רגישות או ניידות. זו השפעה יומיומית שלא תמיד נספרת אבל היא ממשית.
מה קורה בביקור הראשון
מטופלים רבים דוחים בדיקה כי הם לא יודעים למה לצפות. הביקור הראשון הוא בעיקר אבחון, לא טיפול.
- שיחה על ההיסטוריה הרפואית, תרופות, עישון ומצבים כמו סוכרת
- בדיקה חזותית של החניכיים: צבע, נפיחות, נסיגה
- מדידת עומק כיסים סביב כל שן, בדיקה שנמשכת דקות ספורות
- בדיקת דימום בבדיקה ובדיקת ניידות שיניים
- צילומי רנטגן להערכת מפלס העצם
- תיעוד המדידות כבסיס להשוואה בביקורת הבאה
בסוף הביקור מקבלים תמונת מצב ברורה: באילו אזורים יש בעיה, מה עומק הכיסים, האם יש נסיגת עצם, ומה סדר הפעולות המומלץ. רק אז מחליטים יחד על התכנית.
מיתוסים נפוצים על חניכיים
כמה אמונות רווחות דווקא מעכבות טיפול, ולכן שווה לפרק אותן.
- ״דימום בצחצוח זה כי צחצחתי חזק מדי״, חניכיים בריאות לא מדממות גם בצחצוח נמרץ. דימום הוא דלקת
- ״אם לא כואב, אין בעיה״, מחלת חניכיים כמעט אינה כואבת בשלבים שבהם היא הכי ניתנת לטיפול
- ״אבנית אפשר להוריד בבית״, רובד רך אפשר, אבנית מוקשה לא. היא נדבקת לשן ודורשת הסרה מקצועית
- ״נסיגת חניכיים היא רק עניין של גיל״, גיל הוא גורם, אבל נסיגה משמעותית היא לרוב תוצאה של דלקת או של צחצוח אגרסיבי
- ״שטיפת פה מחליפה חוט״, שטיפה לא מסירה רובד מכנית. היא תוספת ולא תחליף
- ״אם השן זזה, אפשר רק לעקור״, לא תמיד. ניידות שנובעת מדלקת יכולה להשתפר אחרי טיפול
מה משפיע על עלות הטיפול
העלות נגזרת מהיקף המחלה ומהשלב שבו היא התגלתה, וזו אחת הסיבות שגילוי מוקדם חוסך כסף ולא רק שיניים.
- השלב שבו התגלתה המחלה: ניקוי אבנית פשוט מול הקצעת שורשים בכמה אזורים
- מספר האזורים בפה שדורשים טיפול
- האם נדרשת הרדמה מקומית ובכמה מפגשים
- האם נשקל טיפול משלים כמו לייזר או אנטיביוטיקה מקומית
- תדירות התחזוקה שתידרש בהמשך
שווה לשאול מראש כמה מפגשים צפויים, האם המדידה החוזרת כלולה, ומה תדירות התחזוקה המומלצת אחרי סיום הטיפול.
מניעה, מה באמת עובד
המניעה פשוטה בתיאוריה וקשה בעקביות. שלושה דברים עושים את רוב העבודה:
- צחצוח יומי עקבי, פעמיים ביום, שתי דקות
- ניקוי בין השיניים כל יום, לא רק כשמשהו נתקע
- ניקוי אבנית מקצועי בתדירות שנקבעה לכם
חשוב להבין ששני הראשונים לא מחליפים זה את זה. צחצוח מנקה את משטחי השן, וחוט או מברשת בין שיניים מנקים את המקום שבו המחלה מתחילה בפועל, בין השיניים ומתחת לקו החניכיים.
שאלות ותשובות על מחלת חניכיים
מהי מחלת חניכיים?
דלקת כרונית של הרקמות שמחזיקות את השן: החניכיים, הרצועה הפריודונטלית והעצם. היא נגרמת מרובד חיידקי שמצטבר על השיניים, ומתחילה כגירוי שטחי שקל לטפל בו. אם היא נמשכת היא יורדת לעומק ופוגעת בעצם, ואז הנזק כבר אינו מתקן את עצמו. זו הסיבה שהעיתוי שבו מתגלה מחלת חניכיים משנה יותר מכל גורם אחר.
מה ההבדל בין דלקת חניכיים לפריודונטיטיס?
דלקת חניכיים היא השלב ההפיך: הדלקת מוגבלת לרקמה הרכה והעצם שלמה. פריודונטיטיס הוא השלב שבו הדלקת ירדה אל העצם, נוצרו כיסים עמוקים והעצם נסוגה. הנזק לעצם אינו הפיך מעצמו.
האם מחלת חניכיים כואבת?
לרוב לא בשלביה הראשונים, וזו בדיוק הסכנה. הרבה מטופלים מגיעים רק כשהשיניים כבר זזות, ובנקודה הזאת חלק מהנזק כבר בלתי הפיך. הסימן המוקדם הוא דימום ולא כאב.
החניכיים מדממות בצחצוח, זה נורמלי?
לא. חניכיים בריאות אינן מדממות. דימום קבוע בצחצוח או בחוט הוא סימן לדלקת פעילה, גם כשאין כאב, וכדאי להיבדק.
אפשר לרפא מחלת חניכיים?
בשלב של דלקת חניכיים כן, וטיפול נכון מחזיר את המצב לקדמותו. בשלב המתקדם העצם שנסוגה לא חוזרת מעצמה, ולכן המטרה משתנה מריפוי לעצירת ההתקדמות ושמירה על מה שקיים.
איך מאבחנים?
במדידת עומק הכיסים סביב כל שן בעזרת מד פריודונטלי, בדיקת דימום, צילומי רנטגן להערכת מפלס העצם ובדיקת ניידות. עד 3 מילימטרים נחשב תקין.
מה זה הקצעת שורשים?
ניקוי לעומק בתוך הכיסים והחלקה של פני השורש, כדי להסיר את הרובד והאבנית שמתחת לקו החניכיים ולאפשר לחניכיים להיצמד חזרה לשן. מבוצע בהרדמה מקומית.
ניקוי אבנית מספיק?
בשלב הראשוני לרוב כן. כשכבר נוצרו כיסים עמוקים, ניקוי מעל קו החניכיים לא מגיע למקור הבעיה ונדרשת הקצעת שורשים.
כמה זמן לוקח הטיפול?
תלוי בהיקף. ניקוי אבנית הוא מפגש אחד. הקצעת שורשים מתבצעת לרוב בשניים עד ארבעה מפגשים לפי מספר האזורים בפה, ואחריהם מדידה חוזרת כשישה עד שמונה שבועות מאוחר יותר. זה הזמן שנדרש לרקמה להתאושש ולהיצמד חזרה לשן, ורק אז אפשר לדעת אילו אזורים הגיבו לטיפול ואילו דורשים המשך.
מחלת חניכיים חוזרת אחרי טיפול?
היא יכולה לחזור, כי מדובר במחלה כרונית והנטייה נשארת גם אחרי שהדלקת נרגעה. זו הסיבה שהתחזוקה אחרי הטיפול חשובה לא פחות מהטיפול עצמו, כולל ביקורות בתדירות שנקבעה אישית ולא לפי לוח זמנים כללי. מטופל שכבר היה לו פריודונטיטיס נמצא בקבוצת סיכון גבוהה יותר להישנות, ולכן המרווח בין הביקורות אצלו קצר יותר.
עישון באמת משפיע?
מאוד. הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר שניתן לשינוי. הוא מכווץ כלי דם בחניכיים ומאט ריפוי, וגם מסווה את המחלה: מעשנים מדממים פחות ולכן מגלים מאוחר יותר.
יש קשר בין סוכרת למחלת חניכיים?
כן, ודו כיווני. סוכרת לא מאוזנת פוגעת בתגובת הגוף לדלקת ומחמירה את מצב החניכיים, ודלקת חניכיים פעילה מקשה על איזון רמות הסוכר.
החניכיים נסוגו, הן יחזרו?
נסיגה שכבר קרתה לא חוזרת מעצמה. אפשר לעצור את ההתקדמות, ובמקרים מתאימים לשקול השתלת חניכיים לכיסוי השורש החשוף. ההחלטה נעשית אחרי בדיקה.
מחלת חניכיים גורמת לריח רע מהפה?
כן, וזה אחד הסימנים הנפוצים. החיידקים בכיסים מייצרים תרכובות גופרית נדיפות שגורמות לריח שחוזר גם אחרי צחצוח.
אפשר לעשות שתל אם יש מחלת חניכיים?
לא לפני שהדלקת נשלטת. שתל שמושתל בסביבה דלקתית נמצא בסיכון גבוה, ובנוסף נסיגת עצם עלולה להקטין את כמות העצם הזמינה לקליטה.
מספיק לצחצח, או שצריך גם חוט?
שניהם, והם לא מחליפים זה את זה. הצחצוח מנקה את משטחי השן, והחוט או המברשת הבין שינית מנקים בדיוק במקום שבו המחלה מתחילה: בין השיניים ומתחת לקו החניכיים.
כל כמה זמן לעשות ניקוי אבנית?
התדירות נקבעת אישית לפי רמת הסיכון וההיסטוריה שלכם. מטופל שהיה לו פריודונטיטיס יזדקק לרוב למעקב תכוף יותר ממטופל בלי רקע.
היריון משפיע על החניכיים?
כן. שינויים הורמונליים בהיריון מגבירים את תגובת החניכיים לרובד ועלולים לגרום לנפיחות ולדימום. היגיינה קפדנית ומעקב בתקופה הזאת חשובים במיוחד.
מתי צריך טיפול כירורגי?
כשנשארו כיסים עמוקים שאי אפשר לנקות ביסודיות מבחוץ גם אחרי הקצעת שורשים. ההחלטה מתקבלת אחרי מדידה חוזרת שמראה אילו אזורים לא הגיבו לטיפול הראשוני.
מה קורה אם לא מטפלים?
המחלה מתקדמת בהדרגה: הכיסים מעמיקים, העצם נסוגה, השיניים מתחילות לזוז ובסוף נושרות. בנוסף, גם אפשרות השיקום נפגעת, כי העצם שהייתה נדרשת לקליטת שתל כבר נסוגה.
מידע כללי על בריאות הפה מטעם משרד הבריאות נמצא בעמוד בריאות השן.
חוששים ממחלת חניכיים או שמתם לב לדימום? אתם מוזמנים ליצור קשר עם ביוטק סמייל לבדיקה ואבחון.
